פוסט מאת שירן בוטבול, מנהל חטיבת מותגי הצריכה בדני לוי תקשורת:
'רוזלך' הוא אחד הקינוחים הידועים והאהובים בישראל.
הבצקיות הנימוחות של רשת לנדוור הפכו לקינוח נערץ בצורה יותר דופן, הנחשב לגילטי פלז'ר האידאלי, ונושא מיתולוגיה גדולה מאחוריו.
עד כדי כך, שכאשר אתר החדשות 'הארץ' פעם פרסם את המתכון להכנתם, הוא הפך לנקרא ביותר באתר.
ואם זה לא הספיק, הרי שכאשר שיתפנו את המתכון בעמוד הפייסבוק של משרדנו, שכלל אינו פעיל ויש בו כמה מאות עוקבים בודדים, קיבלנו אלפי לייקים ותגובות. כלומר יותר תגובות מעוקבים שהיו לנו. ראינו שאנשים ממש החלו לתייג האחד את השני, וכך יצרו פעולת שרשרת עם אנומליית אינגייג'מנט שהיתה נדירה לאותה העת.
אלא שהקינוח שהמציאה רשת לנדוור ואף רשמה עליו סימן מסחרי, הפך לשם גנרי נפוץ, ומאות בתי קפה בכל רחבי הארץ החלו להגישו כשלהם, ואפילו לציינו כקינוח רשמי בתפריט.
פעם, אפילו מצאתי את עצמי מתווכח עם עיתונאית שטענה כי "רוזלך זו המצאה של רשת חיפאית", ורק אחרי שהסברתי לה את מקור השם היא השתכנעה (מקור השם למי שלא ידע: לחבורת החברים שהקימו את לנדוור, עופר קורן, אורן מאור וניר כספי, היה קודם לכן (ועד היום) בר אולטרה-פופולרי בשם רוזה פרקס, אותו הקימו אחרי שירותם הצבאי בשייטת. בתום משמרות עייפות, הם היו מתפנקים בקינוח היחידי שהצליחו לייצר במטבח הקטן, ולימים כאשר הקימו את לנדוור, קראו לקינוח 'רוזלך', תוך רפרור לרוזה פרקס).
נחזור 18 שנה קדימה, ליוני 2022. שיא פריחת הWeb3 וה-NFT.
כשתחום הקולקטיבלס התפוצץ, מנכ"ל המשרד דני לוי כינס את העובדים ואמר: חייבים למצוא לקוח שיעשה את ה-NFT המסחרי הראשון בישראל.
לפני שהספקנו לשלוח מייל ללקוחות, דני כבר סגר הכל עם עופר קורן, השותף המנהל של רשת לנדוור, ודפנה רוזנצוייג מנהלת השיווק חסרת הגבולות.
דני ידע כי הרוזלך זו נקודה רגישה של עופר, וכך שכנע אותו לעשות NFT של רוזלכים חמודים, סה"כ שישה במספר, אשר יקנו לרוכשיהם מנת רוזלך חינם, למשך שנה בכל סניפי הרשת.
"כך", אמר דני, "נראה לעולם כמה הרוזלך אהובים, וגם *נקבע אותם אבסולוטית* כנכס של לנדוור. הכי אבסולוטי שיש: על הבלוקצ'יין".
אז הפרויקט קיבל אור ירוק והלכנו לחברינו המתכנתים של חברת פיוז'נרי, שסייעו לנו עם העיצובים, הקונספט והחוזה החכם. שבועיים לאחר מכן, הפרויקט יצא לדרך ועשה רעש תקשורתי חיובי עצום. סקירת המדיה הציגה שווי של מעל 15 מיליון ₪ למהלך (שעיקר עלותו הייתה הקינוחים שניתנו לאוחזי האסימונים), זאת מבלי לכלול באזז שלא ניתן למדוד, כמו סקירה של הקמפיין בתכניות הלימודים של מרצות בכירות לשיווק, לרבות במוסדות אקדמיים מכובדים כמו אוניברסיטת רייכמן.
אבל מעל הכל, הכי חשוב היה שהבריף השיג את שלו, והזכיר לכולם מה מקור הרוזלך, ומנע המשך ניכוס פיראטי של הקינוח האהוב והמדובר בישראל.